top of page

גבי זאדה

נעים להכיר:


גבי זדה

תמיכת לקוחות

אני בן 44 וחצי.....יש לי 5 ילדים – אופיר (בת 19 - חיילת), עדי (בת 17), נועם (בן 12 וחצי), אדם (בן 6) ואיליי (בן 3). זה מה שקורה כשמתחתנים מהר – מספיקים להגיע לפרק ב צעירים (-:

כרגע גר ברמת גן – נולדתי והעברתי את רוב שנותיי בתל-אביב (דרום תל-אביב... אוהד בני יהודה לכל מי שלא הספיק להכיר).

אני בוגר אורט סינגלובסקי, עתודאי של חיל האויר, הנדסאי חשמל ואלקטרוניקה. לימים השלמתי תואר ראשון במנהל עסקים ושיווק.

את השירות הצבאי שלי ביצעתי בהנאה רבה בבסיס הטכני של חיל האויר שם שימשתי כראש שלב אלקטרוניקה וחשמל.

את רוב שנותיי המקצועיות העברתי בחברות הייטק ישראליות גלובליות, גם גדולות כגון ECI, ALVARION וגם בסטארטאפים כגון Corrigent Networks, Goji Solutions.

התחלתי את דרכי כמהנדס שדה, משם החיבה הגדולה למטוסים ולחו"ל בכלל, ולאורך השנים ביצעתי תפקידים טכניים וניהוליים רבים ומגוונים בתחומי שרות לקוחות, Professional Services, Delivery, ניהול פרויקטים ותוכניות לקוח, Services Sales ועוד.

הצטרפתי לחברה ביולי 2019 לתפקיד Director Customer Service

מהם התחביבים שלך?

כדורסל (משחק ואימון), שחייה, בישול, קריאה, סרטים וסדרות (דוקו והיסטוריה בעיקר), אספנות (דגמי מכוניות ואופנועים).

מהו ההישג הגדול ביותר שלך?

ללא ספק הילדים שלי!!


מה נחשב בעינייך כיום מושלם?

לא חושב שיש משהו מושלם – אבל קם כל בוקר כדי לעבוד קשה על מה שצריך כדי שיגיע לשלמות...

תמיד חלמתי להיות....?

שחקן כדורסל בליגה מקצוענית

משהו שלא ידעתם עליי...

הקמתי וניהלתי חברה בתחום של שיש ואבן – יצור ויצוא פרויקטים לחו"ל – בחרתי לעזוב את עולם ההייטק ולהתנסות מספר שנים בתחומי עשייה אחרים – אתגר כפול ומכופל (אישי ומקצועי) תוך צבירת נסיון של מכפילי שנים.





עמית בן ניסן

נעים להכיר:

עמית בן ניסן

ראש צוות מוקד דרך ערך

שמי עמית בן ניסן, אני בת 56 נשואה+1 מתגוררת בחולון.

מגיעה מתחום השרות, עבדתי 18 שנה בחברת שגריר במספר תפקידי ניהול ולאחר מכן המשכתי בחברה אחרת בתחום השרות.

אני מאמינה שאינטליגנציה רגשית, יכולה להניע קדימה צוות ולצלוח כל יעד אפשרי.

הצטרפתי לחברה בפברואר 2020 כראש צוות דרך ערך (פרויקט מדהים).

תחביבי

קריאת ספרים, בישול, פעילויות התנדבותיות.

ההישג הגדול שלי

היו לי השיגים גדולים ומרגשים בתחום המקצועי, אבל ההישג הגדול הוא בהחלט דרך ערך. בתור אחת שהגיע משרות ללא מכירה, האתגר הוא גדול ויכולה להשוויץ ביכולת הזו שלא ידעתי שקיימת.

מושלם בעיני

אהבת אדם וחיוך מאיר.

תמיד חלמתי להיות

שחקנית (חבל שהשארתי את זה כחלום בלבד...)

משהו שלא ידעתם עלי

רקדתי בלט קלאסי במשך 16 שנה - שרתי ושיחקתי, הייתי משוכנעת שאת זה אעשה כל חיי.






ree

ערב פסח תש"פ


שלום


הביטוי "זה משהו ויראלי" קיבל משנה תוקף בימים אלה. כל מכר מדרגה עשירית הופך למומחה מטעם עצמו לאֶפִּידֵמִיוֹלוֹגְיָה ולכַּלְכָּלָה (חברתית / מדינית / עולמית), מציף את כולנו בהודעות ווטסאפ בקצב התפשטות שהוירוס עצמו עומד מבויש בצד.


אז החלטתי לספר לכם קצת על עצמי.


לפני כארבע שבועות (נשמע כמו המאה הקודמת) יצאתי לארגנטינה וברזיל לביקור אצל חברות הבנות. המסלול הכי זול עבר דרך רומא עם טיסת המשך מאתגרת, ז"א מעל חמישים אחוז סכוי להתקע ברומא.

ומי לא רוצה להתקע ברומא: פיצה, פיאצה נבונה, פיצה, קולוסלאום, פיצה, עוד פיצה, הפנתיאון, אספרסו וגלידה. לצערי, יום לאחר מכן מודיעה לי הסוכנת שמכיון שלא כירטסנו המחיר עלה ועכשו יש את לופטהנזה דרך פרנקפורט ששם המחיר ירד. פרנקפורט, מי בכלל רוצה להיות שם. בשדה התעופה של פרנקפורט אין מסכות, אין כפפות לאף אחד, ואותי מזהירים מהבית לא לגעת בשום דבר ולשתות רק מכוסות חד פעמיים. ואני חושב מה ההיסטריה הזאת, אבל ההרגשה כבר לא נעימה.


14 שעות באויר מפרנקפורט לבואנוס איירס, אני לא קם לשירותים אפילו פעם אחת. בואנוס איירס משפרת את ההרגשה (הם לא הפנימו עדיין את הנושא) ואני זוכה לנשיקה על הלחי מכל בחורה שאני פוגש, ולא נשיקה אחת אלא גם על הלחי השניה (משהו כמו וידוא הריגה), ואני חושב לעצמי שאם יש דרך להדבק, זו בודאי הדרך המהנה והיעילה ביותר. משם אני ממשיך לברזיל, אשר גם עדיין בשלב ההפנמה, והחיים מתנהלים כרגיל. אני מחליט לקצר קצת כי השמיים נסגרים ומחליט לחזור בטיסה ישירה כדי למזער את הסיכון.


כל מה שמעסיק אותי בדרך חזרה זה איך אני הולך לחיות 14 יום בבידוד, זה בלתי אפשרי. יותר מאוחר יתברר שזה אפילו ממכר.


הנחיתה בנתב"ג גוררת אותי ישר למציאות הישאלית, השדה שומם, את פני הבאים מקדם שלט ענק שאומר, "סין היפה וההרמונית". ביום העשירי לבידוד הטלפון מצלצל, המספר לא מוכר, והקול מהצד השני סמכותי ביותר אומר / שואל "אברהם?" אז כולנו יודעים שחבר זה לא. זו סתם משטרת ישראל שרוצה לודא ש"אברהם" מציית לכללים. מסוג השיחות שמשנות את ההרגשה לגבי דברים שאנחנו לוקחים כמובנים במיוחד לפני חג החירות. בידוד, חשבתי שזה עונש נורא, אבל ההיפך קרה. אודה, זה לא ממש בדיוק בידוד אמיתי. אבל כשהוספתי קצת בדידות לבידוד, ז"א הפסקתי להתעדכן בסטטיסטיקות, בשיטות לשיטוח העקומה, השתקתי את הצליל של הווטסאפ ונמנעתי מהקשבה לתדרוך היומי בתשע בערב, החיים הפכו למהנים ביותר. התמכרתי.


לאחר שבועיים בבית, אני יוצא פעם ראשונה עם הכלב בבוקר, והאביב מכה בי בכל עוצמתו. נכנסתי לבידוד בחורף ויצאתי ישר לתוך האביב, הטבע ברגעים הטובים ביותר שלו, צבעים מרהיבים, ציוצי ציפורים, אם יש גן עדן כך הוא נראה. את החופש החדש שלי ניצלתי לבילויים, סופר, סופר-פארם ותאמינו לי אין שם משהו מיוחד לראות.


ביום ראשון, לאחר כמעט ארבעה שבועות, נסעתי פעם ראשונה למשרד, ואז הרגשתי מה יש לנו שם, אנשים נפלאים, שלמענם אני צריך להשתדל היום יותר מתמיד.

רציתי לאחל לכולכם, חג פסח שמח עם הרבה בריאות.

אבי מגיד

מנכ"ל סלוקייטור


bottom of page