התנדבות בקטיף פלפלים במושב אוהד

אילן גולדשטיין מספר:

יום שישי. אלון, חבר מקורס טיס, מדריך שלי בססנה, איש כפר תבור ומילידי בית השיטה.

ביום כיפור בית השיטה איבדו 13 מטובי בניה. האבל פגע קשה במרקם החברתי של הקיבוץ.

אלון מכיר וזוכר את האובדן והאבל שנפל על הקיבוץ. 13 חברים שנהרגו, מכה קשה שהקיבוץ לא התאושש ממנה.

אז מה אומרים לאנשי קיבוץ בארי שאיבדו מעל 100 חברים? לניר עוז, ועוד רבים מחבריהם ובניהם חטופים בשבי החמאס.

אי אפשר לחשוב על זה כי מיד נכנסים לדיכאון. חייבים להמשיך לתפקד.

אני קובע עם אלון שיאסוף אותי ב- 05:15 בדרך לכינוס "אחים לנשק" בבית קמה.

האחריות שמא לא אתעורר בזמן, מזמינה לי פגישות מקדימות עם השעון: 02:22, 03:10, 04:30. בכל פעם אני מסתכל על השעון

ושמח לראות שיש עוד זמן ואפשר לתפוס איזו תנומה. השרירים עדין מזכירים לי את קיומם.

יולי הכלבה כבר חשבה שקמתי להוציא אותה והתיישבה ליד הדלת. עוד נכונה לה אכזבה.

אלון מגיע בול בזמן. אני כבר בחוץ בשער ליד עץ הלימון. צ'פחה קטנה, קפה ויוצאים דרומה.

בבית קמה ארגון מופתי. שלט ימינה למגרש עפר לחניה. עם ישראל במיטבו.

מהמרצדס המפוארת שחנינו לידה, יוצאים זוג אנשים מבוגרים. אני מברך אותם בבוקר טוב.

נחיל של אנשים לאורך השביל. לא צריך לשאול לאן צריך ללכת. כולם לאותו מקום.

כשמגיעים, בכניסה עומד אחד מהמארגנים עם ברקוד גדול: "נא לסרוק ולמלא את כל הפרטים בשביל הביטוח".

אנחנו סורקים וממלאים את הפרטים. לפנינו מספר שולחנות: עבודה קשה / קשה – בינונית / בינונית / קלה.

אני אומר לאלון: הולכים לקלה.

בדרך כלל אני רגיל ללכת על האתגר הקשה. הפעם הבנתי שהגוף שלי עדין מפורק מאתמול. לא אעמוד בעומס דומה יום נוסף.

ואני מהרהר בנשים הדרוזיות, במצובה, שהגיעו להחליף אותנו בצהרים, נשים שזו שיגרת חייהן.

שתי מתנדבות חייכניות מקבלות את פנינו. "מושב אוהד משק 822". קטיף פלפלים.

אוהד? פעם ראשונה שאני שומע את שמו של המושב הזה. אני בודק בווייז: כ- 130 ק"מ דרומה, על הגבול בואך חאן-יונס.

תמלאו את כל הפרטים, שם, טלפון, ת.ז., ותיגשו לקבוצה פה מאחור.

בקבוצה, בעיקר נשים רוסיות. סבטלה וקטיה, אנסטסיה וטניה. אלון מנדב אותי להיות ראש הקבוצה.

מקבלים תדריך ממתנדב של "אחים לנשק", דף הנחיות, מצלמים את המפה עם נתיב הנסיעה,

מוסיפים לקבוצה את חמ"ל בית קמה – אחים לנשק, את שחר כהן – הבת של החקלאי שמהווה אשת הקשר שלנו ואת שיר הקמב"צית של אוגדה דרום.

מתרכזים ב- 3 מכוניות, מודיעים בווצאפ ויוצאים לדרך. מעל שעה נסיעה לפנינו. אני מעביר את סיפור הדרך לקבוצה.

זמן איכות עם אלון, מדברים על דברים שברומו של יום, על הישובים שבעוטף, על היום שלמחרת.

בדרך עוברים כמה מחסומים של המשטרה והצבא, מסבירים לאן פנינו מועדות ונותנים לנו להמשיך.

כביש 264, כביש 25, 241 אופקים, 234 צהלים, שביל השדות, 222 ונכנסים דרך החממות לאוהד.

בכניסה לישובים מחסומים. חיילת במילואים, באפוד, בירכיות וחגור מלא, מחייכת מבעד הקסדה שכמעט מכסה את עייניה, שואלת לאן ופותחת את המחסום, לא לפני שאני מחמיא לה: "כל הכבוד".

ביציאה סגן צעירה. "כן גם אנחנו משתלבות ברשימת השמירות".

מודיעים לשחר שהגענו לנקודה, מדווחים לאחור לחמ"ל אחים לנשק ולשיר הקמב"צית באוגדה.

פז'ו 3008 מגיעה מולנו, יוצאת בחורה חייכנית, שחר, בת 25. יופי שבאתם. סעו אחרי. שחר תופסת פיקוד. וואלה, להצדיע להם. למשפחת כהן.

הגענו לחממה. משאית של "בראשית" פרקה ארגזים רקים. תאילנדי אחד שנשאר מתפעל את הטרקטור (כמו במצובה), האבא מסביר לנו:

"קוטפים רק את האדומים. אם יש כתמים אדומים זה בסדר. את הירוקים להשאיר. רקובים או מאוד מפותלים לזרוק לרצפה. הקטיף במשיכה כלפי מעלה, כנגד כיוון הגבעול".

ודבר נוסף: "אין פה התראת צבע אדום. מרגע שיורים פצמ"ר או טיל, יש 10-15 שניות עד שמגיע אלינו. וכן, אין מגוניות בחממות". קטן עלינו. עוד מעט בני 70 .

כמות העגלות מוגבלת. נותנים קדימות לנשים. אנחנו מסתפקים בסחיבת ארגז, ממלאים, מוציאים וחוזרים עם ארגז ריק. חשוב לא למלא יותר מידי כדי שהארגז שממעל לא ימעך את הפלפלים.

והזמן חולף. ככל שנוקפות השעות יש יותר ערמות של ארגזים עם פלפלים ופחות ארגזים ריקים. וככל שיש יותר ארגזים מלאים, חולצת הזית של אחים לנשק, אותה אני לובש, יותר רטובה מזיעה.

ואז, הבן במשפחה, האח של שחר, מבקש שנחזור לשורות שבהן קטפנו את האדומים, ועכשיו קוטפים רק ירוקים. זו דרישת השוק. ענין של ביקוש.

הפסקה קטנה. שחר מביאה כמה בקבוקי שתיה, חבילות עוגיות OREO וקרח. קרח בהחלט מצרך חשוב ב- 35 מעלות ו- 100% לחות.

בחוץ מידי פעם נשמע מעלינו מסק"ר או מזל"ט, וצפונה יותר מטוסי הקרב.

12:00. נשארו עוד כמות קטנה של ארגזים ריקים. אני מודיע לאלון שאני סיימתי להיום.

שחר דואגת שנצא עם כמה פלפלים הביתה. אנחנו מודים לה. מחזקים את ידי משפחת כהן החלוצים.

מודיעים בווצאפ לאוגדה ולאחים לנשק שאנחנו יוצאים. 2 המכוניות של המתנדבות מאשקלון נשארות לעוד שעה. כל הכבוד להן.

דרך ארוכה לפנינו. עוד שיחות עם אלון בואך שבת.

מתקבלת הודעה בווצאפ משחר: "אתם פשוט אלופים כל כך. מודים לכם על כל העבודה. זה כל כך לא מובן מאליו!".

ואני משיב לה: "שחר את וכל משפחת כהן חלוצים אמיתיים. היה לנו הכבוד לעזור במקצת במצב הקשה שבו אתם נמצאים. שבת שלום".

טוב להתנדב, כיף לעשות את זה עם חברים, מזל שיש שבת שאפשר לנוח. עם ישראל חי.