התנדבות בקטיף רימונים - אילן גולדשטיין ויניב ברוך מספרים על הקטיף.
יניב:
לקחנו יום חופש והתנדבנו לקטיף הרימונים כחלק מההירתמות הציבורית המדהימה של העם שלנו לסייע לחקלאי הצפון והדרום.
הקטיף היה בקיבוץ מצובה במטע עם רימונים גדולים ואדומים. מתוקים מאד.
הכרנו מתנדבים מכל הקשת החברתית, אנשים מקסימים שאוהבים את המדינה נרתמים ומסייעים היכן שנדרש.
מומלץ מאוד
אילן:
ליניב היה איש קשר, קיבוצניק ממצובה, בעל מבטא אנגלוסקסי, ג'וני.
מדובר בקיבוץ על גבול הלבנון שאנשיו פונו בעקבות המתיחות מול החיזבאללה.
שעת ההתייצבות לקטיף 06:30.
השעון מכוון ל- 04:20. הבגדים, שתיה וסנדוויצ'ים הוכנו ערב קודם, כדי שאוכל לצאת כמה שיותר מהר. כוס קפה ויוצאים לדרך.
05:10 אני בתל מונד. בחוץ עדין חושך מוחלט. יניב יוצא עם 2 כוסות קפה ויוצאים צפונה.
חלק מהדרך באזור חיפה הווייז מפסיק לעבוד. שיבושי GPS.
הגענו לקיבוץ מצובה. חיילות בחגור מלא קידמו את פנינו בשער. הפקת לקחים.
אנחנו חוצים את כל הקיבוץ ויוצאים מצידו השני, דרך השער הצהוב למטעים.
בהר שמולנו פטריות עשן מיתמרות, זכר לחילופי אש תרום הגעתנו.
חלקות של אבוקדו ורימונים. אנחנו הופנינו לרימונים.
בקיבוץ ציפו לכ-20 מתנדבים. הגענו 45. כוח עבודה רציני.
תאילנדי אחד שלא נטש, תמרן את הטרקטור בין שורות עצי הרימונים, מביא מכלים ריקים ומוביל את המלאים החוצה.
כולנו קבלנו כפפות, מזמרות ודלאים כתומים גדולים, הדרכה קצרה איך לגזום, מה לעשות עם הפרי הפסול ולעבודה.
איתנו ממיטב עמך ישראל, נשים וגברים, חלקם חצו את גיל ה-70, עם כובע נגד השמש, מזמרה והרבה רצון טוב.
ואיך לא, כמו תמיד מוצאים חברים: רם שמר מנהל השיווק של קבוצת מאיר ומארק מטיול האופנים לאורך הדנובה.
במטע העצים כורעים תחת עומס הפרי. כל דלי מכיל כ- 15 רימונים, 8-10 ק"ג.
נכנסים בעבי הענפים, קצת נשרטים, ו"מנקים" את העצים, אחד ועוד אחד. כל 5 דקות לוקחים דלי מלא לעבר הטרקטור
וחוזרים עם דלי ריק, וחוזר חלילה. כך ממלאים כ- 40-50 דליים, כ- 400 ק"ג פרי. תפוקה מכובדת.
אחד הענפים מצליח להעיף את המשקפיים מהפנים למרחק של כמה מטרים. מסדר את העדשה שנפלה וממשיך.
כך עד 11:30, כשהטמפרטורה 36 מעלות והשמש, הדופק הסטנדרטי 138 פעימות.
באמצע הפסקת מים קרים ופיתה עם פסטרמה שאחד הקיבוצניקים הביא איתו.
כיף להרגיש מועיל, כיף לתרום, כיף לראות איך עמל כפיהם של חלוצים, הקיבוצניקים של מצובה, לא יורד לטמיון.
הפרי נשלח כבר באותו היום לבתי קירור, והתמורה לקיבוץ.
בתמונה הצטלמנו עדין מחייכים וזקופים. מזל שזה היה בתחילת היום.
אחרי מאות פעמים של לקטוף רימון מהצמרת או מתחתית העץ, להתכופף לשים אותו בעדינות בדלי מבלי לפגוע ב"כתר" של הרימון וחוזר חלילה,
בהחלט פעילות מאתגרת לכל גיל, ובפרט למי שרגיל להעביר את יומו בישיבה, עברו עלי כמה שעות של כאבי שרירים בכל הגוף וחריקות של עמוד השידרה, עד ל- 05:00 למחרת, אז קמתי לקטיף פלפלים במושב אוהד שבדרום העוטף, מול חאן יונס...
